בכל שלב בתכנית האימונים (המאקרו) הספורטאי נתקל במקרים רבים הדורשים התערבות מאמן. מהו הקצב שעליו לרוץ באימון זה או אחר, כאב חדש או פציעה טורדנית שיש להתייחס אליה, אי הצלחה בריצות סימולציה וירידה בביטחון העצמי, או שמא להיפך - הצלחה יתר על המידה והרגשת שאננות. דבר דומה קורה גם במהלך האימונים עצמם (המיקרו). האם להשלים את האימון ולצאת לסט נוסף, האם להאריך את המנוחה, האם להגביר את הקצב, האם לרוץ ביחד עם פלוני המהיר ממני, האם להפסיק את האימון עקב חולשה וכו'.

גם שגרת יומו של הספורטאי מביאה לתקשורת יומיומית עם המאמן. מחלת בן משפחה המשפיעה על יכולת הספורטאי, טיסות וחופשות והתאמתן לתכנית, חשש מכישלון או אי הצלחה, מחשבות ותהיות "האם אני מוכן לתחרות?"

הדרך אל המרתון היא תהליך ארוך שבמרכזה עומד האמון בין המאמן לספורטאי. האמון ולא האימון. על מנת להתאמן למרתון צריך תכנית, שבדרך כלל תהיה מורכבת ממספרים: מרחקים וקצבים שונים, מספר חזרות, זמן התאוששות בין המקטעים, מרוצי הכנה ועוד. המספרים הללו לא שווים יותר מידי וקרוב לוודאי לא ישיגו את המטרה, ללא האמון של הספורטאי ההולך ומתגבש באיש המקצוע העומד מולו, ההוא שכותב את המספרים.

כדי לארוז במדויק את כל אלה, להסיט את הרעשים ולהגיע מוכנים לאתגר כמו המרתון, נדרש אמון, ולא רק אימון. העניין המקצועי במרתון הוא בסיסי. התקשורת בין המאמן לספורטאי היא מה שתכריע, היא מה שתוביל להצלחה. תקשורת טובה ועקבית היא זו שבונה את האמון, ומאפשרת לספורטאי להניח את ההחלטות בראש שקט בידיו של המאמן.

תוצאות מרתון אמסטרדם 2015 והדי ההצלחה היוו עבורי חותמת לדרך בה אני מאמין, הוכחה עיקשת לשיטה בה אני מאמן ומתייחס לספורטאים שלי.