ציפי דנינו - אלופה ואם בישראל

נעים לנו מאד ציפי, אז ספרי, מי את? בת כמה מאיפה?

שמי ציפי דנינו ואני בת 35 וגרה במודיעין. אני אמא לחמישה ילדים (בלי עין הרע), דתייה ונשואה לאיש קבע.

חוץ מלרוץ – מה את עושה?

במקצועי אני תרפיסטית בתנועה ועובדת עם ילדים בחינוך המיוחד הזקוקים למענה רגשי.

כמה זמן את רצה? ספרי איך התחלת...

התחלתי לרוץ לפני כשנתיים וחצי, 7 שבועות אחרי הלידה של הקטנה שלי. חיפשתי אתגר חדש שירגש וידרבן אותי לחזור לכושר. אני מגיעה מעולם המחול וההתעמלות אבל ריצה נשארה כחוויה אי שם מימי האולפנא.

7 שבועות אחרי הלידה פתחתי את הדלת ויצאתי לריצה של 5 ק"מ, עם נעלי ספורט ישנות שהיו בארון וחולצת סוף מסלול של בעלי... במשך שנתיים וחצי רצתי בעיקר לבד ולפעמים עם חברה. רצתי פעם או לפעמיים בשבוע ואחרי שנה החלטתי לנסות להתאמן לחצי מרתון, אחרי שהגדלתי מרחק בריצות עד 12 ק״מ במירוץ נשים (4 חודשים אחרי שהתחלתי לרוץ). עשיתי את חצי מרתון תל אביב בפחות משעתיים בלי שעון ובלי לדעת מה בכלל הקצב שלי.

היו חלומות בדרך? הגשמת? מתקרבת לשם?

השנה החלטתי לאתגר את עצמי ולסיים מרתון ראשון, בתוצאה של פחות מ-4 שעות. השתתפתי במרתון תל אביב וסיימתי ב 3:52. הרגשתי סיפוק אדיר אחרי שהתאמנתי לבד, עם טבלת נפחים שחברה מאמנת הכינה לי.

כרגע אני מתאמנת לשיפור ב-10 ק"מ וכבר חושבת על היעד הבא שבקרוב אתחיל להתאמן אליו -  מרתון טבריה שאני מקווה לסיים ב-3.30 שעות. הייתי שמחה גם להשתתף במרתונים גדולים בחו״ל ובראשם ניו יורק. זה חלום גדול שלי ושם פחות אכפת לי מהתוצאה אלא בעיקר מהחוויה (אבל אני די  תחרותית אז כנראה משקרת לעצמי...).

הריצה בקבוצה משמעותית בשבילך? היית רצה גם בלעדיה?

אחרי המרתון הראשון שלי החלטתי סוף סוף לקחת מאמן רציני כדי שאוכל סוף סוף להתאמן מקצועי כמו שצריך ולשפר את המהירות. אני מתאמנת אצל מישאל מזה מספר חודשים וכבר מרגישה שאני משתפרת ומתקדמת באופן שלא הייתי מצליחה לעשות לבד.

אני מתאמנת אצל מישאל במסגרת אימונים און ליין מאחר והתפקיד הצבאי של בעלי אינו מאפשר לי לצאת מוקדם בבוקר לאימונים. כאשר כן מתאפשר אני משתדלת להגיע ובפעמים שהצלחתי יצא לי להתחבר לכמה רצים. ההרגשה בקבוצה היא מאוד של בית והרבה פרגון. אומנם אני חדשה יחסית אבל הרגשתי שמקבלים אותי מאוד יפה.

היום אני כבר מבינה שעל אף שאני אוהבת לרוץ לבד, יש אפקט מאוד משמעותי בריצה ביחד. כאשר אני מגיעה לאימונים עם הקבוצה אני מרגישה שהרצים האחרים מצליחים למשוך אותי ואני גם מעיזה הרבה יותר.

מישאל נתן לי טיפים לשיפור הטכניקה שעזרו לי להתקדם, ואין לי ספק שלהתבוננות והעין המקצועית שלו לעולם אין תחליף.

יש שמועות שאת אמא ללא מעט ילדים. מצליחה לתמרן בינם לבין הריצה?

אני אמא לחמישה ילדים. הגדול בן תשע וחצי והקטנה עוד לא בת שלוש. התמרון בין הבית לאימונים הוא די מאתגר ובכל שבוע מחדש כשמגיעה טבלת האימונים השבועית אני יושבת וחושבת איך אמצא לכך את הזמן הפנוי.

אני נעזרת בבייביסיטר בשעות הערב או יוצאת לרוץ בשעות הבוקר ביום שישי שהוא היום החופשי שלי, ואז רצה ריצת נפח או שטח בדרך כלל.

כשבעלי מגיע אני תמיד צוחקת שאני נותנת לו כיף וחיבוק ויוצאת לרוץ ואנחנו כאילו מחליפים משמרות. הוא מאוד תומך והוא הראשון שמאמין בי ודוחף אותי להתקדם כמה שיותר. הבנים הגדולים שלי מאוד אוהבים לרוץ גם הם ובמירוץ מודיעין השנה רצתי ביחד איתם 2 קילומטר, בפעם הראשונה עבורם. בעלי גם הוא רץ ומתאמן כך שהם רואים את ההורים שלהם רצים וזה מדרבן אותם ומהווה דוגמה בשבילם.

ומהם החלומות שלך? 

יש לי הרבה חלומות גדולים, בראשם להיות האמא הכי טובה לילדים שלי ואין לי ספק שהריצה עוזרת לאזן אותי ונותנת לי כוח.

בהקשר של הריצה, אני חולמת להגיע הכי רחוק שאפשר ולמצות את הפוטנציאל שלי. אני אוהבת ומוכנה  לעבוד קשה ומאמינה גדולה בחיבור שבין הגוף והנפש. הניצחון בריצה הוא נצחון הרוח.

מה הכי קשה? מה את הכי אוהבת?

פעם אמרה לי חברה שהריצה היא 20% גוף ו-80% ראש. זה כל כך נכון בעיני. באימונים הקשים של טמפו או אינטרוואלים, הגוף פעמים רבות עייף ומבקש להפסיק אבל הראש לוקח תפקיד ומזכיר שיש יעד. כאן המנטרות שאני אוהבת לשנן נכנסות לתמונה ואני מזכירה לעצמי שאני מאמינה ביכולות שלי ומתפללת לבורא עולם שייתן לי כוח. זה עוזר לי מאוד להמשיך ולא להישבר.

כשאני רצה אני מרגישה שאני בחוויה של מיינדפולנס, החוויה של מה אני מרגישה כאן ועכשיו. אני לא חושבת על שום דבר מעבר למה אני חווה וחשה פיזית בזמן הריצה. זו חוויה רוחנית מיסטית בעיני.

מי ההשראה שלך?

אני מקבלת השראה ועוקבת אחרי האלופות שלנו, כמו לונה (לונה צ'מטאי סלפטר) וביטי (דויטש), שגם הן אימהות לילדים קטנים ומצליחות לשלב בין האימהות לבין הריצה, וכל אישה או חברה שלא מוותרת לעצמה ויוצאת לרוץ, גם כאשר זה מורכב וקשה, היא השראה בשבילי.

בזכות הריצה יצא לי להכיר חברות מדהימות, שהן ממש אחיותיי למסע הזה, ואנחנו משתפות טיפים בינינו לבין עצמנו, כמו גם קשיים ותסכולים בין האימונים השונים.

רגע לפני סיום ציפי, תני לנו טיפ של אלופות.

הטיפ שלי הוא התמדה, התמדה, התמדה, ומשמעת עצמית. לא לוותר לעצמך כי תירוצים של אולי לא מתאים עכשיו או אי אפשר כרגע תמיד יהיו ולפעמים גם יהיו מוצדקים, אבל אם הצבתי לעצמי יעד מסוים, אני חייבת ללכת אחריו ב-100%, אפילו  לא ב-99%. זה סוד ההצלחה בעיני. וכשמשיגים את היעד בלי שויתרתי לעצמי, ההרגשה היא הכי נהדרת שיש.

ציפי, תודה רבה שהתפנית אלינו, זה לא מובן מאליו ואת באמת אלופה אמיתית. 

רוצים גם אתם להתאמן און ליין? דברו איתנו! כל הפרטים כאן!