אבי יופה - אלוף אמיתי!

כבר שנתיים וחצי שאבי יופה, קיבוצניק מגבעת השלושה, מתאמן אצלנו באקדמיה לריצה. תפסנו אותו עם המגבת על הצוואר, רגע אחרי אימון, לכמה שאלות.

אז גלה לנו אבי, בן כמה אתה?
נולדתי ב-27.5.1982, כך שהתשובה תלויה במתי השאלון יתפרסם. במידה ולפני התאריך אז 36, אם אחרי אז 37. כל יום נחשב מבחינתי.

וחוץ מלרוץ – מה אתה עושה?
קורא, כותב, משחק פוקר, קצת שוחה, עושה קצת קרוספיט, מבלה עם המשפחה, רואה רק דברים שמעניינים אותי בטלוויזיה. לא מוצא את עצמי סתם יושב ובוהה וכמובן מגדיל לאט לאט את אוסף הבובות המדהים שלי.

היו חלומות בדרך? הגשמת? מתקרב לשם?
החלום הראשון היה לסיים מרתון. כל מי שמתחיל לרוץ יש לו איזה גו'ק כזה של להגיד שסיימת מרתון. אז סימנתי על זה וי למרות שזה היה מרתון לא מוצלח בכלל. אחרי זה החלום היה לעשות עוד מרתון, אבל רק אחרי כמה תהליכים שאעבור עם עצמי. החלטתי לוותר בשנה האחרונה על מרחקים ארוכים, לרדת במשקל, להתחזק ולשפר את הטכניקה ואת המהירות. וזה עבד בסיועם של אנשי מקצוע מעולים. ירדתי כ-15 ק"ג בשנה וחצי, הורדתי משמעותית באחוזי השומן, התחזקתי, הפכתי לרץ מהיר הרבה יותר וגם התוצאות בכל המקצים הגיעו מהר מאוד.

מה הכי קשה? מה אתה הכי אוהב?
מבחינתי אין קשה ואני אוהב הכל. באמת. לפני השינוי היה לי קשה לקום בבקרים ורק המחשבה על תחילת ריצה בחמש וחצי בבוקר עשתה לי רע. אבל השינוי הזה שעברתי היה גם שינוי מנטלי עמוק. ההכנה למרתון תל אביב האחרון גרמה לי לקום בארבע וחצי בבוקר בערך חמש פעמים בשבוע. ומאז הגוף התרגל. אני פשוט קם בלי שעון, חדור מטרה, ויוצא לרוץ. לא אכפת לי גשם (אבל לא חזק מדי), חום. באמת כל מה שבא לי זה לרוץ. ואני אוהב בזה הכל: מהירות, טמפו, שטח. כל מה שיש.

על מה אתה חושב כשאתה רץ? אתה מאלו שמדברים תוך כדי ריצה?
לא מדבר. ולא חושב. עבורי הריצה היא מדיטציה. אני מתרכז בעצמי, בצעדים שלי, בנשימה שלי ובקצב שלי. אני לא שם אוזניות, כמעט ולא מדבר עם אחרים. כל כולי בריצה.

עשית חברים בקבוצה? אתה חושב שבלי להיות חלק מקבוצה היית רץ בכל מקרה?
עשיתי חברים וחברים טובים. חברים שמבלים גם אחרי הריצות. אני חושב שבלי קבוצה הייתי רץ, אבל אחרת. אולי במינון נמוך יותר, אולי מתקדם פחות מהר. אבל אין ספק שקבוצה נותנת לך את הרוח הגבית.

ואם אנחנו כבר כאן – מה החלום שלך? הוא לא חייב להיות קשור לריצה אבל כדאי לך לשתף, אולי אנחנו נהיה אלו שנגשים לך אותו...
החלום שלי הוא להמשיך לעשות את מה שאני אוהב בכל חלק בחיים. אם בשעות הפנאי ואם בצד המקצועי. אחד החלומות שלי הוא לשלב את האהבה לספורט עם האהבה לכתיבה, ולחשוב על איזה חיבור מנצח של השניים. וגם להתחיל לאמן. מודה שלאמן ריצה מתחיל לקרוץ לי.

ואחד לפיניש – תן לנו טיפ של אלופים.
החלק הכי קשה בריצה ובשינוי תזונתי או מנטלי הוא ההתחלה. רק תתחילו. שימו את הרגל ותמדדו את הטמפרטורה של המים. ואז תכניסו את שאר הגוף. בסוף תתרגלו. ואם אתם צריכים שמישהו ייתן לכם דחיפה אתם יכולים לקרוא לי. אני אגיע.

תודה אבי, היית אלוף!

*בתמונה מימין - אי שם, לפני שנתיים ומשהו. משמאל - חצי מרתון ברלין, אפריל 19.